התמונה הרחבה

בזכותה התחלתי לנשום. בעצם, חזרתי לנשום.

חברה חכמה שנמצאת בתוכי, וקוראים לה

גישה.

שיניתי גישה. וחזרתי לנשום.

שינוי חשיבה, שינוי מיקום, כדי להסתכל על הדברים מזוית אחרת. אפשר לומר שהזזתי את עצמי מכאן (שזה ממש קרוב, ברמת הפיקסל) לשם. ויכולתי לראות פתאום את כל התמונה, כאילו אני עומדת על פסגת הר גבוה.

יש כל כך הרבה מצבים ביום יום ובחיים שאנחנו ממש רוצים שמשהו יצליח, שאנחנו עובדים עליו קשה, לאורך זמן, במאמץ מתמשך. פרוייקטים, עסקאות, יצירות, אירועים - אנחנו כל כך עסוקים וממוקדים ומרוכזים, ולפתע

בום, משהו מתפרק. משהו שלא היה תלוי בנו, טורף את הקלפים.

וכמה שזה מבאס, מאכזב ומוציא את הרוח מהמפרשים.

זה קרה לי בשבוע שעבר בעבודה, כשהרגשתי שכל העולם נגדי. ואף אחד לא מבין, והרי אני הייתי כל כך בסדר, וכל כך התאמצתי!

כעס גדול עלה בי. במשך כמה שעות לא יכולתי ממש לתפקד. הרגשתי שאני רוצה לצעוק, לקפוץ ולשבור משהו. או כמה דברים.

ומה שהכי מצחיק זה שיום אחרי, זה כאילו לא היה.

אז מה קרה בין לבין?

ואיך כדאי להתמודד עם רגעים כאלה?

מילת הקסם היא - להתקרר. כולנו בני אדם שמתעצבנים ומתחממים (מי יותר בקלות ומי פחות... בכל זאת אני חצי מרוקאית).

איך מתקררים?

1. עשו מקלחת טובה

2. צאו לטיול, ריצה, או תהיו בתנועה - להוציא את מה שצריך להוציא

3. קחו דף ועט ותכתבו. כל מה שעולה. רגשות, כעסים, אכזבות. גם את הדברים המכוערים. תנו לזה להיות. והרי צריך להוציא את זה איכשהו. אחר כך יבואו הדברים הטובים.

4. יש לכם חבר טוב, נייטרלי ושיכול לשמור את מה שתספרו לו? שבו איתו ובקשו ממנו להוציא את מה שיש לכם. וודאו שזה בסדר מצידו לשמוע מה שיש לכם להגיד ושלא יחזיק כעסים שלכם על אנשים שמעורבים בסיפור. ותשפכו, בשביל זה יש חברים טובים.

5. שתו מים, תאכלו משהו ועשו משהו שאתם אוהבים - ציור או הקשבה למוזיקה או נגינה... כל דבר שישכיח לכם את המחשבות ויעזור לכם להתקרר.

6. חכו קצת לפני שאתם מתעמתים מול אדם אחר. כמה שעות טובות ואם אפשר אפילו יום.

7. ואז, בנחת, נסו לפתור את הבעיה ממקום רגוע, שקט, פתוח.

כך הבנתי שהמשהו הלא נעים הזה שקרה, בעצם עשה לי טובה - כשהזיז אותי ממקומי, וגרם לי לשנות הסתכלות, לשנות גישה.

הייתי כל כך ממוקדת מטרה במה שקורה עכשיו, וכש"עכשיו" לא קרה, התפוצצתי. ואחרי שהתקררתי, בכיתי, נרגעתי, צחקתי וחזרתי לעצמי, התחלתי לטפס גבוה, מן העמק אל ההר.

ובפסגת ההר יכולתי לשנות זוית, לשנות גישה ולשאול את עצמי "מה זה כמה שעות מתסכלות לעומת שבוע? ומה זה שבוע לעומת חצי שנה? ומה זאת שנה לעומת עשר שנים..." וכן הלאה.

ההסתכלות הרחבה הזו על הזמן הראתה לי שהכל הוא חלק מתהליך גדול וארוך. ושמה שלא קורה או לא מסתדר היום, הוא הזדמנות, פתח להעמקה, ליצירה רחבה יותר, לסלילת דרך רצינית עם אתגרים שכדאי מאוד לא לפתור אותם כרגע - אלא להסתכל עליהם מלמעלה ולעבור אותם כל אחד בזמנו. להבין שהכל הוא חלק מתהליך. תהליך נהדר שנקרא

החיים.

וכמה ברי מזל אנחנו שאנחנו יכולים לבחור לקחת לעצמנו זמן, להסתכל על הדברים מלמעלה, להיות בתהליך, להתחבר אל העתיד, ולשנות גישה.

#תובנה #התפתחותאישית #ענווה #טיולים #תהליכים