הסיפור שלי.

אני אוהבת לשמוע סיפורים.

סיפורים מהחיים, כאלה שמעוררים בי התרגשות והשראה. תמיד מעניין אותי לשמוע אנשים מספרים איך הגיעו למה שהגיעו, או אם יש סיפור מאחורי העיסוק שלהם, או לשמוע מזוג מבוגר על סיפור האהבה שלהם. החיים מעניינים וכיף וכדאי לציין לעצמנו נקודות, חוזקות ודברים משמחים בעזרת סיפורים.

אני גם תמיד אוהבת לשאול את מי שמגיע אלינו לתכנית הלימודים וליישוב שלנו, הסודי כמעט, שבראש גבעה ירוקה בגליל, איך הגיע לכאן. אם יש משהו שמשותף לכל הסיפורים הללו - הם מיוחדים מאוד, אישיים וקסומים (כבר ציינתי שאני גרה במקום קסום?)

והפעם אני רוצה לספר, את הסיפור על איך הגעתי לפריזמה, ומה פריזמה הביאה לחיים שלי. אני חושבת שזה סיפור ששוה לקרוא.

זה הולך ככה:

לפני חמש שנים, סגרתי עשור שלישי לחיי והייתי אחרי שני קשרים רציניים וארוכים שהסתיימו בפרידות כואבות (איזה פרידות לא כואבות?), אחרי תואר ראשון בבצלאל, אחרי ותק בעבודה בתחום בו התמחיתי - עיצוב אופנה, עזבתי את העיר בה גרתי 6 שנים, וחזרתי לגור עם ההורים. כן, אין ספק, מכאן אפשר רק לעלות.

במשך זמן רב הרגשתי שיש משהו מעבר למה שהתרבות שלנו מציעה לנו, שזה לא יכול להסתכם ב-עבודה-משפחה-בית וכו' - כאילו, חייבת להיות סיבה טובה יותר לחיות, כי למה להשקיע כל כך הרבה אנרגיה ואז הכל נגמר... מוות, וזהו? אין יותר כלום? לא יכול להיות... המחשבות האלו חזרו על עצמן ולא נתנו לי מנוח.

היה בי המון כאב, והרבה הרבה שאלות. וחיפשתי. חיפשתי את הדבר הזה, ללמוד, להבין את החיים (תוך כדי הרבה שיפוט עצמי על למה אני לא כמו כולם, למה עוד לא "הסתדרתי" ופשוט מסתפקת במה שיש).

חיפשתי גם זוגיות, אהבה אמיתית, בריאה, אהבה לחיים. ברגעי משבר, הרגשתי שיש מין יד ענקית שיורדת מלמעלה ומושכת אותי מתוך הביצה שאני עומדת לשקוע בה.

אם יש דבר מתסכל בעולם הזה, זה להרגיש שיש לך כל כך הרבה מה לעשות, ליצור, לבטא, להגשים, ואין לך את היכולת, הכלים, או המרחב לעשות את זה.

קפיצה בזמן - קצת לפני שעזבתי את ירושלים, הלכתי לאיזו סדנה שלימדה אותי לקבל החלטות. משהו במנחה, שרון, משך אותי באופן שלא יכולתי להסביר. התחברתי מאוד אל עוד שני אנשים באותה סדנה. בהמשך, מסתבר ששלושתם ממעלה צביה. (היום אני יודעת שזה לא צירוף מקרים. אנחנו נמשכים אל תדר מסויים שמהדהד עם התדר שלנו, וזה בדיוק מה שקרה שם)

בשנה הזאת כשגרתי אצל ההורים שמרתי על קשר עם אחד החברים מהסדנה. בפעם הראשונה שהגעתי לבקר ביישוב, נכנסתי בשער ועטפה אותי תחושה של חום ורכות בכל הגוף. משהו הבין בתוכי כבר אז - הגעתי הביתה.

באותו זמן גם ראיתי פרסום על פריזמה 21, או ששמעתי מהחבר, לא זוכרת מה קודם. הגעתי ליום הפתוח. היה שם מרצה נמרץ (שלימים הפך להיות אחד מהמורים האהובים וחבר יקר) והיו שם כל מיני חבר'ה צעירים שבאיזה אופן מפתיע היו גם הם בתהליך ובחיפוש, והיה שם גם בחור אחד (שלימים הפך להיות האיש של חיי ואב בני).

הסדנה הייתה על איך להתחבר אל מקורות אנרגיה. עשינו הרבה תרגילים, המרצה דיבר גם על דברים שלא הבנתי בדיוק, אך התחושה שיצאתי איתה הייתה חד משמעית - שאני רוצה ללמוד פה.

וכך, הצטרפתי לפריזמה 21.

ואיך החיים שלי השתנו מאז?

קיבלתי כלים אמיתיים לחיים.

אני חושבת שהלמידה הכי גדולה שהייתה לי בפריזמה היא ההזדמנות להרים פרוייקט של מסעדה קהילתית שפעלה לאורך השנה, ולקבל תמיכה מדהימה מהיישוב ומהקהילה. רק במרחק הזמן הבנתי ששם היו לי השיעורים החזקים ביותר. המפגש עם אנשים, המתנדבים שעבדו איתי במטבח, כל אלה לימדו אותי לעבוד מתוך רוגע, להפיק את המיטב ממה שיש, והבנתי שאפשר להכניס איכויות גבוהות אל כל יצירה שלך, גם לאוכל, ושאנשים ממש ירגישו את זה. למשל -

אכפתיות, כוונה, נקיון, שמחה, ריפוי.

ומה עוד?

למדתי להתבונן בטבע, וללמוד מכך איך דברים עובדים מקטן לגדול ומגדול לקטן.

למדתי איך לחשוב בצורה מטיבה, למדתי שאני לא רק גוף, אלא עוד הרבה דברים אחרים.

למדתי להקל על כאבים שלי ושל אנשים, למדתי איך להתחבר להשראה, יצירתיות, אנרגיה, וכל תכונה או מהות שאני רוצה בחיי.

למדתי שבעצם אין דבר שאני לא יכולה להגשים.

למדתי לשאול שאלות ולהתחבר לסיבות.

להעריך כל דבר ואדם על הפלנטה ומסביב לה.

ועד מלא מלא דברים, שנאספים אל ארגז כלים שממשיך להפתח ולהתעצם עם הזמן.

אה, וגם מצאתי את אהבת חיי.

התכנית השנתית נפתחת ב6.11 וזו ההזדמנות האחרונה להצטרף לקבוצה. השאירו לנו הודעה ונחזור אליכם, או שלחו מייל או הודעת וואטסאפ ל050-6300466

רוצים לשמוע עוד על פריזמה 21? כתבו לנו בתיבה או התקשרו 04-6619073

#הגשמה #יצירה #למידה #התפתחותאישית